השבת

בניגוד לחגים בהם יש מצוות תעשה, השבת נועדה למנוחה ויש להמנע מעשייה ביום זה - מצוות לא תעשה.

ישנם מספר נימוקים לשמירת שבת:
1. כמו שאלהים נח ביום השבת (כאשר יצר את העולם), כך גם עלינו לנוח ביום השביעי. וכאן נשאלת השאלה "היתכן שאלהים צריך לנוח? הרי הוא ברא את העולם בדיבור והוא כל יכול, איך הוא התעייף"? חז"ל מסבירים שמכיוון שאלהים אשר לא עייף לעולם כפה על עצמו מנוחה ביום השביעי, כך על אחת כמה וכמה עלינו לנוח. חלק מהמנוחה היא לא לצאת למסעות, אלא להשאר במקום אחד. אנדקוטה נחמדה לגבי כת מדבר יהודה אשר הזכרתי קודם: הם לא יצאו מהבתים בשבתות, ומכיוון שהנוחיות היו בכתלי העיר, הם פשוט לא התפנו...
2. "למען ינוח שורך וחמורך וינפש בן אמתך והגר" - בכדי שהחיות והגר (אדם שגר בעיר שלך, שבא לעבוד קשה) ינוחו ביום זה. שימו לב שהחיות מוזכרות ראשונות... ;)
3. זכרון העבדות של עם ישראל במצרים צריך לגרום לנו לחמול על העובדים ולאפשר לכולם לנוח ביום זה, גם אנחנו עצמנו כמובן.
4. עונג שבת - יש לפרוש מהעיסוקים הרגילים של השבוע. כמו-כן, יש לפנות את כל המחשבות אודות דברים שלא הספקנו ודברים שעלינו לעשות. חל איסור לדבר על ענייני החול בשבת, מומלץ גם להשתדל לא לחשוב עליהם. וכיצד מענגים את השבת? אוכל ותורה: תלמידי חכמים שכל השבוע לומדים תורה יתענגו בשבת על האכילה, אנשים שעובדים לפרנסתם כל השבוע יתענגו בשבת על התורה והמקרא.

במקרא מוזכר עונש חמור מאוד לאי שמירת השבת: עונש פרטי של מוות ועונש קולקטיבי של גלות וחורבן. וכאן נשאלת השאלה, האם שמירת השבת מתוך פחד היא אפקטיבית? האם לזה התכוון המשורר...? התשובה על-פי המקרא היא ששמירת השבת כה חשובה שלא חשוב מדוע עושים זאת, העיקר שתשמור את השבת. אם מתוך הבנת חשיבותה או אם מתוך פחד.

שבת שלום!

לוח השנה העברי

רובנו חיים כיום בעולם על-פי לוח שנה של 365.25 יום (לוח השנה הלועזי), בו יש 12 חודשים (ינואר-דצמבר) ובכל שבוע 7 ימים. כאמור, רוב העולם נוהג על-פי לוח זה, אשר מחושב בצורה מדוייקת לפי הזמן האסטרונומי, כלומר על-פי השמש. היתרון הגדול של לוח השנה הלועזי הוא ההתאמה למושג האסטרונומי של השנה.
הלוח העברי משמר את השנה, אך הוא גם נותן לנו את החודש. לוח זה מותאם לירח ולא לשמש.

הלוח המקראי - לוח השנה המקראי בנוי משלושה יסודות:
1. השבת - לשבת אין בסיס בעולם הטבעי. אנו חיים בעולם של שבעה ימים בשבוע, הדבר נראה כמו אבן יסוד חשוב של החיים. את השבת הביא התנ"ך אל העולם והוא מבסס את העקרון שקיימת מערכת של שבוע. כאמור, לא קיים בטבע שום מחזור של שבע, שבת הינו משהו שאין לו גיבוי בעולם הטבעי.
2. החודש - מהמילה חדש. מה שמתחדש הינה הלבנה (הירח). עצם הזמן נקרא על שם האירוע האסטרונומי.
3. השנה - המחזוריות קשורה למרחק כדור הארץ מהשמש. במהלך השנה אנו חווים את שינוי העונות, שינוי אורך הימים וכו'.
הלוח החז"לי - לוח זה שם דגש מיוחד לקידוש החודש ומתבסס גם-כן על שלושה אלמנטים עיקריים:
1. קבלת עדות - ביום ה- 30 או ה- 31. במידה והעד לא מוכר לבית הדין, יש להביא עד נוסף שיעיד על העד הראשון שהוא אדם טוב ואפשר לסמוך עליו.
2. בדיקת העדות - שואלים לגבי פרטי מיקום וצורת הירח. ראשית בודקים את זוג העדים שהגיע ראשון ולאחר מכן את הזוג השני. במידה והעדות תואמת, מתקבל אישור. עם זאת, נותנים לעדים נוספים להגיע ושואלים אותם שאלות על-מנת שימשיכו להגיע בעתיד.
3. קידוש החודש - ביום ה- 30 מקדשים את החודש במידה והתקבלה העדות. במידה ולא, ביום ה- 31 מקדשים את החודש בכל מקרה.
שגיאה בקידוש החודש משמעה שגיאה בקביעת החגים. במידה והחודש נקבע ביום לא נכון, קביעת החגים הופכת להיות לא מהימנה ומכאן החשיבות של קידוש החודש ושל מתן עיגון משפטי של חז"ל עבור תהליך זה.
לוח שנה של 364 יום - לוח זה מוכר בעיקר מהספרים החיצוניים (כתבי קודש של קבוצות יהודיות מתקופת בית שני אשר לא נכנסו למקרא). כת מדבר יהודה נהגו לפי לוח זה, אשר מורכב מהאלמנטים העיקריים הבאים:
1. שבת - 52 שבתות בשנה. האלמנט העיקרי. בכת מדבר יהודה השבת קשורה לשלמות לוח השנה. בספרות חז"ל מתוארות משמרות כהונה של שבוע וחלוקת השנה לשבועות של 7 ימים מקל על חלוקת המשמרות.
חודש - חודשים קבועים של 30 יום, בתוספת יום אחד נוסף לכל אחת מארבעה התקופות. קל לראות כי מדובר בחודשים מלאכותיים, ללא כל קשר לירח.
2. תקופה - 3 חודשים ויום. כל תקופה מסתיימת ביום בעל משמעות אסטרונומית: יום השויון האביבי, יום מפנה הקיץ, יום השויון הסתווי, יום מפנה החורף.
3. ראש השנה - ראש השנה של הלוח יוצא תמיד ביום רביעי בשבוע (היום בו נבראו המאורות), ניסן הינו החודש הראשון. אם כך, חודשים 1,4,7,10 מתחילים כולם ביום רביעי וכן הלאה.
יתרונו הבולט של לוח זה נובע מכך שהחגים יוצאים תמיד באותו יום בחודש ולעולם לא על שבת.