חג החנוכה

חנוכה מציין את הנצחון במרד החשמונאים. החג מציין את הנצחון הראשון של החשמונאים וכמו-כן הוא החג המשמעותי והארוך ביותר במגילת תענית. בנוסף, קיים בו מימד דתי: טיהור בית המקדש, חנוכת בית המקדש, חנוכת המזבח.

הסברים לחג החנוכה:

1. מרד החשמונאים: פרץ עקב גזירות קשות שגזר אנטיוכוס הרביעי על היהודים שישבו בארץ ישראל. אנטיוכוס גזר מספר גזירות, רובן נוגעות לעניינים שקשורים לקיום מצוות מעשי (איסור מלה, איסור קיום שבת), וגם דברים אשר קשורים לפולחן של בית המקדש. בנוסף, הוא הביא לבזיזת בית המקדש: דרש הקרבת קורבנות טמאים (חזיר למשל) על המזבח. המרד פרץ במודיעין, משפחת החשמונאים (מתתיהו). היוונים באו אליו וביקשו ממנו להקריב חזיר, ומתתיהו סירב. עקב כך פנו ליהודי אחר, אשר הקריב את הקורבן. מתתיהו הרג את היווני שדרש לבצע את הקורבן וכן את היהודי אשר ביצע אותו. הדבר גרם לפרוץ המרד. לאחר שורה של התנגשויות צבאיות, הגיע מרד גדול אשר הביא לגירוש היוונים מאזור ירושלים. עד אותו זמן היהודים נהנו מכך שהיוונים היו עסוקים בדיכוי מרידות אחרות ברחבי האימפריה, ולכן לא היו להם מספיק כוחות בשביל לדכא את המרד הנוכחי. לאט לאט היהודים הצליחו לכבוש כמעט את כל הארץ ולאחר זמן מה אף הפכו לעצמיים כאשר נוצר שלטון אוטונומי יהודי.

2. חנוכת המזבח: כניסה לירושלים וחניכה מחדש של בית המקדש. החזירו את בית המקדש למה שהיה, הייתה שמחה וחגיגה.

מדוע חוגגים את חנוכה 8 ימים?

1. תשלום לחג הסוכות – באותה השנה בית המקדש היה מחולל ולכן לא הצליחו לחגוג את חג הסוכות בצורה טובה. לכן, בעת חניכת בית המקדש מחדש, למעשה חגגו את חג הסוכות מחדש, בוצע מעין תשלום על חג הסוכות שלא נחגג כראוי. כאן ברור למה החג נחגג שמונה ימים: מדובר על השלמה של סוכות, אשר כאמור נחגג שמונה ימים.

2. נס פח השמן: ההסבר המקובל ביותר לשמונת ימי החנוכה. מסופר על כך שהיוונים נכנסו לבית המקדש וטימאו את כל השמנים, פרט לפך קטן אשר היה בידי כהן גדול ושבקושי היה אמור להספיק ליום אחד. השמן הספיק להדליק שמונה ימים. נס פח השמן מכניס את חנוכה למימד מקראי, קיים בו נס. להסבר זה יש יותר סיכוי לתפוס (להחזיק לדורות), להפוך את חג החנוכה לחג שבו קיים נס, סיוע של אלהים לבית המקדש.

הדלקת הנר – במטרה להזכיר את נס פח השמן

המצווה העיקרית של חג החנוכה.

·         בית שמאי: אמרו כי הולכים לפי כמה ימים יש לחג. במידה וישנם שמונה ימים, אז מדליקים שמונה נרות, נשארו שבעה ימים, נדליק שבע. כלומר, בכל יום מדליקים נרות לפי כמות הימים שנשארו.
בית הלל: מדליקים לפי מה שבפועל, כמה ימים חגגנו בפועל. במידה ואנחנו ביום הראשון של החג, נדליק נר אחד, ביום השני של החג, נדליק 2 נרות.

·         נהוג להדליק לפי מספר הימים וזהו. כמו-כן, נהוג להדליק נר לבית ולא כל אדם בבית מדליק נר.

·         יש להניח את הנרות מחוץ לבית. במידה וגרים בקומה עליונה, מניחים את הנרות בחלון. בעת סכנה (רדיפות בזמנו) – מניחים את הנרות על השולחן בתוך הבית.

 

 

חג הפסח

עיקר משמעותו של החג הוא בזיכרון ההיסטורי שלו: יציאת מצרים.

פסח, בניגוד לחגים האחרים שיש להם אופי חקלאי, איננו חג חקלאי כל-כך. כאמור, עיקרו של פסח הינו הזיכרון ההיסטורי של יציאת מצריים.

שמות החג:

1. פסח - על שם כך שאלהים פסח (על בתי בני ישראל במכת הבכורות) ועל שם הקרבן.

2. חג המצות.

3. חג האביב - שם זה איננו מופיע במקרא והינו שם מודרני הנובע מכך שפסח מסמל את בואו של האביב.

מצוות החג:

1. אכילת הפסח - מדובר פה על ציווי לדורות, עד עולם. צריך לשמור את הקרבת הקורבן. אחת המצוות החשובות הינה אכילת הפסח. מתואר שהיו מגיעים לירושלים, שוחטים את הקורבן בבית המקדש ואת הפסח עצמו היו אופים בתנורים מיוחדים בבתים. היו חוגגים את הסדר כל אחד בביתו. זו היתה המצווה הראשית של פסח. לאחר חורבן בית המקדש המצווה הזו לא הייתה ישימה ולאחר כמה דורות נאסר לאכול בשר צלוי, כדי שלא תהיה התחושה שאוכלים צלי מחוץ לבית המקדש. זהו שריד לפסח שכיום אנו כבר לא מכירים.

2. אכילת מצה -  על-פי חז"ל, בערב הראשון של פסח חובה לאכול מצה, בימים האחרים זה לא חובה, אלא מצווה.

3. אכילת מרור - על כך שהמצרים מררו את חיי בני ישראל.

4. איסור אכילת חמץ - הנגטיב של המצה. מצווה חמורה. אסור בכלל שיהיה חמץ בבית.

ברוב החגים היהודיים ישנה חשיבות גדולה לילדים והעברת המצוות מדור לדור. פסח הינו החג בעל הדגש הגדול ביותר למעורבות הילדים. הילדים מהווים את מרכז הסדר של פסח ולכן יש ליצור אווירה בה הילדים יסתקרנו וישאלו כדי שיוכלו לקיים את מצוות סיפור יציאת מצריים. בסדר פסח, כאשר יושבים בסדר, כדי לספר להם את יציאת מצריים ושלא ירדמו צריך "לחטוף מצות". לחטיפה זו שני פירושים: לחטוף מהילד את המצות כדי שלא יהיה כבד ויהיה עייף ולחטוף אחד לשני את המצות וכך הילדים יסתקרנו ולא ילכו לישון. גם אם ילד לא אכל מנה ראשונה אחת והתחיל רק לאכול את המצה, עדיין צריך לחטוף את המצות - העיקר הוא שהילדים יהיו ערים. כל הדפוס של סדר פסח הוא דפוס מיוחד. רואים את זה בעניין של שני התיבולים- היו נוהגים לפתוח את הארוחה בירקות והיו מטבלים את הלחם בירקות. בסדר פסח פותחים את הארוחה בירק, אך מיד אחרי זה מפסיקים.  הדבר הזה בא להתמיהה את התינוקות, כדי שישאלו. הם לא מבינים מדוע הסדר לא נמשך כרגיל. מסופר שהיו גם מביאים את השולחן עם האוכל וכאשר לא היה אוכל היו עוקרים את השולחן, לוקחים את השולחן. אז התינוקות בוכים ולא מבינים מה קרה, חושבים שכבר מתחילים לאכול. המטרה היא לגרום לילדים לשאול. המטרה היא שתהיה אווירה שונה כדי שהילדים יסתקרנו.

כיצד מספרים ביציאת מצריים:

כל פרטי הסיפור מתאימים לילדים לקשורים אליהם.

1. מתחיל בגנות ומסיים בשבח: מתחיל במצב קשה (עבודה זרה/עבדות על-פי שתי פרשנויות שונות) ומתקדם לסוף הטוב (מעמד הר סיני/יציאת מצרים על-פי שתי הפרשנויות השונות).

2. כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח - יש להצמיד את הסיפור למאכלים:

פסח - על שום שפסח.

מצה - על שום שנגאלו אבותינו ממצריים.

מרור - על שום שמררו המצרים את חיי אבותינו ממצרים.

צריך לעשות הכל דרך האוכל. אם נזכור את מרכזיות הילדים נבין שצריך להראות לילדים, הם חווים דרך מה שהם רואים. כך זה יעניין את הילדים והם ישאלו שאלות.

3. דרך שאלה ותשובה - חלק גדול מהסיפור של יציאת מצריים נובע מהשאלות של הילדים. על-פי חז"ל, יש להתייחס ל- 4 סוגים של בנים או בנות:

חכם- מתייחס לספר דברים - הוא בא בסתר ורואה את כל המצוות ושואל את האבא שלו מה הן כל המצוות. הוא רוצה לדעת הלכה, באמת את הדברים. צריך לספר לו את ההלכות הדינים של הפסח. אפיקומן- קינוח. הכוונה היא שלא היו אוכלים אחרי פסח כלום מכיוון שהיה צריך להישאר עם הטעם של הקורבן בפה. למה אומרים את ההלכה הזו? מכיוון שזו ההלכה האחרונה- אז צריך לספר לו עד ההלכה הזו.

הטיפש- התם- הוא לא יודע הרבה אז הוא שואל על מה כל זה וצריך לספר לו את סיפור יציאת מצריים עד יציאה מבית עבדים.

רשע- הרשע אומר מה העבודה הזאת לכם?הוא לא אומר שהוא לא מאמין בסיפור, אלא מתקומם נגד העיסוק בזה. החומרה של דברי הרשע זה לא זה שהוא ביקורתי, אלא העניין הוא "לכם"! לשאול ולהקשות מותר, אך ברגע שהרשע אומר שזה לא שלו, הוא מנכר עצמו מזה.

שאינו יודע לשאול- ילד שאינו סקרן. לא מצליחים לגרום לו לשאול שאלות. הדרך היחידה היא להגיד לו. לא אומרים שהוא שואל. ועל כן אומרים - והגדת לבנך ביום ההוא.

העניין של שאלה ותשובה קשור גם הוא לילדים. הם לא נמצאים במקום שלנו, אז צריך לעורר אצלם את המקום שיתעניין בדבר הסיפור של יציאת מצריים.

מה נשתנה?

אמירה זו (והשיר המוכר כמובן) מתייחסת לדברים הכי ראשוניים שיש. כל שנה זה אותו הדבר אבל קצת אחרת. זה התחברות של משהו ראשוני, במקום שלי, אני מעורר מתוך המקום הזה את השאילה והתמיהה של פסח. דווקא המקום המרוחק והילדותי הוא המקום ממנו אפשר להתחיל לעבוד. שואלים את השאלות הראשוניות ומשם זה מתקדם.

חג השבועות

חג השבועות הינו הרגל השני מבין 3 הרגלים. בחג זה קוראים בתורה את מתן תורה ועשרת הדברות. עיקרו של חג השבועות הוא התבואה החדשה. לחג זה אין תאריך קבוע, אלא 49 יום (7 שבועות) לאחר חג הפסח. בשבועות יש ציווי לשבות ממלאכה - יום טוב.

שמות החג:
חג הקציר - המאפיין החלקאי של החג, חג משמח בו קוצרים את השדות.
חג השבועות - בפסח קוצרים את התבואה החדשה ובחג זה מביאים קרבן מהתבואה החדשה לבית המקדש. חג השבועות נקרא על שם השבועות הקודמים: ספרנו את השבועות הקודמים, הגיע סוף השבועות, הובא קרבן לבית המקדש וחג זה נקרא חג השבועות.
עצרת - פירוש זה ניתן לחג על-ידי חז"ל. הפירוש לעצרת הינו עצירת הספירה, כלומר הספירה נעצרת באותו היום. עד כה סופרים, מכאן ואילך כבר לא. עצרת מלשון כינוס הוא פירוש נוסף אשר קיים. לספירה שלושה מימדים: המימד החלקאי (מקצירת העומר ועד הבאת ביכורי התבואה), מהודאה על יציאת מצרים להודאה על הארץ, מיציאת מצרים למתן תורה.
זמן מתן תורה - לשם זה אין אזכור במקורות. ישנן שתי גרסאות למתן התורה. הגירסא הראשונה מתארת קבלת התורה על-ידי עם ישראל מרצון והגירסא השנייה מתארת כפייה לקבלה. ההסבר לכך שיש לרצות לשמור את התורה גם אם היא נכפתה הינו בכך שאלהים כפה את תורתו על עם ישראל כמו שהורה כופה על ילדו מתוך אהבה ואכפתיות. כפיה זו מלמדת על היחס של אלהים לעם ישראל מתוך חיבה ורצון לגרום לישראל להתעלות.

בשבועות נידונים על הפירות. בכל חג מביאים את מה שמתפללים עליו באותו החג בתור ביכורים. בפסח מביאים את העומר (שיעורין), בעצרת מביאים את הלחם הראשון ("חיטים וביכורים") וכן את הביכורים הראשונים של האילן כדי שיתברך. בסוכות יש מנהג לנסך על הקרבן מים כדי שיתברכו מי הגשמים.