ראש השנה

מעבר להיותו חג, ראש השנה מסמל התחדשות, יום של דין, של משפט, יום לא פשוט.

שמות החג:

1. יום תרועה – לא לגמרי ברור מהי התרועה. קיים יום, ראש חודש, שהירח מתכסה בו ותוקעים בו בשופר. ראש השנה הינו החג היחיד במקרא אשר יוצא בראש חודש.

2. ראש השנה - ישנם כמה ראשי שנים, אז הכינוי לחג הוא לא משהו בלעדי, הוא חשוב אבל הוא לא בלעדי. הכינוי מרמז כי אין דבר מוחלט. יש מובן מסויים שהאחד בתשרי הוא ראש השנה. ראש השנה הוא ראש השנה בהרבה מובנים והשנים הוא רק אחד מהם.

3. יום הדין – לראש השנה יש במפורש הקשר של דין. זהו יום אוניברסאלי, לא רק לעם ישראל, הוא חל על כל באי עולם. זהו חג אשר דנים בו את כל בני האדם.

4. יום הזכרון – בראש השנה קיים סוג של זיכרון, אבל לא כל כך ברור למה מתכוונים. חז"ל אומרים כי זה יום בו זוכרים את הכל, יום שבו נזכרים כל המעשים ובאים בחשבון.

יש לציין כי השם הראשון הוא מקראי והשאר הם של ספרות חז"ל.

אופיו הייחודי של משפט בראש השנה:

ראש השנה הוא יום חגיגי מאוד, שמח. הוא לא נראה כיום של דין. ישנו פער בין האופי של יום הדין לבין האופי של החג לובש בפועל וגם איך שהמקורות מתארים אותו.

· חגיגיות – לא קיימת הרגשה כי זהו יום של דין, יש מעין סיבה להניח שיהיה טוב (אלהים יעשה ניסים ויהיה טוב).

· שילוב רחמים - קשור לשמות  של אלהים. השם אלוקים הינו שם של דין. יש יום דין בראש השנה. בדין רגיל לא מרחמים, לפחות לא במשפט היהודי. על השופט לשפוט באופן אובייקטיבי. בראש השנה קיים משהו יחודי, אשר שובר את התדמית המשפטית, המשפט הופך להיות משהו סובייקטיבי (רואים את האדם, את המצב, שופטים ברחמים). כאמור, זהו יום של רחמים ולא יום של דין קשה.

· מקומה של התפילה בדין – בניגוד למה שמקובל לפני כל דין, בראש השנה לא מביאים קורבנות, אלא צריך להביא את עצמנו, דבר המתבטא בתפילה. התפילות הינן הערובה לזכות בדין. הדין של ראש השנה מושפע מאוד מהתפילות. לתפילה יש כוח בראש השנה. זה שונה ממשפט רגיל.

· מלכויות זכרונות ושופרות – ישנן תפילות מיוחדות לראש השנה, תפילות ארוכות יותר.

o מלכויות – תפילה שעיקרה מלכות אלהים בעולם.

o זכרונות - קשור לאלהים, אשר זוכר את הכל ומשגיח על הכל ולכן שופט ברחמים.

o שופרות - מייצגת את מרכזיות התקיעה בשופר.

· תקיעת השופר - ניתן לתפוס את השופר כמשהו נפרד מיום הדין. עניין השופר הוא להזכיר את העקדה. הזכות של אברהם עומדת לעם ישראל ועל כן תוקעים באייל. זהו סימן לזכרונות, שאלהים זוכר את הכל.

כאמור, מצד אחד מזכירים את ראש השנה כאילו נכנסים למשפט, אך מאידך שוברים את כל הדפוסים של משפט רגיל- רחמים, תפילות, שופר.

ומדוע תוקעים בשופר פעמיים? כדי לערבב השטן. שטן במקרא הינו מונח משפטי – מישהו שמלמד קטגורים. משטין – מלמד שיטנה. המושג שטן הינו מושג של מלאך במשפט. כאשר ישראל מוסיפים מעצמם עוד תקיעה לפני, אז השטן מבין שהם הפתיעו אותו, הם עושים יותר ממה שמתבקשים ועל כן לא יוכל להגיד משהו רע, אין לשטן מה להגיד והוא משתתק. בעזרת השופר עם ישראל יודע לזכות בדין. יום הדין הוא יום של כל העמים, אבל רק עם ישראל מכל העמים תוקע בשופר. בעזרת זה הוא זוכה בדין. יש איזו שבירה של התדמית המשפטית הרגילה ודרכים שונות להמתיק את המשפט הזה וזה מה שהופך את ראש השנה ליום שמח.