יומן קריאה - הזנב הארוך

הזנב הארוך: מדוע בעתיד ימכרו העסקים כמויות קטנות יותר ממבחר גדול יותר מאת כריס אנדרסון בהוצאת מטר, תרגום מאנגלית: דרורה בלישה, 288 עמודים. רב-מכר של ה"ניו יורק טיימס", זוכה פרס Gerald Loeb היוקרתי לספר העסקים הטוב ביותר של השנה.

מה קורה כשכל דבר בעולם נעשה נגיש לכל אחד? כשהערך הכולל של כל אותם מיליוני פריטים שנמכרים באינטרנט בעותקים בודדים בלבד שווה ואפילו עולה על ערכם של הפריטים המעטים שנמכרים במיליוני עותקים? כשחבורת ילדים ללא כוונת רווח יכולה להקליט שיר או ליצור סרט ולהשיג תפוצה רחבה יותר משל התאגיד החזק ביותר?

בספר המרתק, החכם והחדשני הזה מראה כריס אנדרסון כיצד עתיד המסחר והתרבות אינו מצוי בלהיטים - שהם הראש של עקומת הביקוש המסורתית - אלא במה שנחשב עד כה לכישלון - בזנב הארוך והאינסופי של אותה עקומה בדיוק.

 

"הזנב הארוך" הוא כינוי לתכונה ידועה של התפלגויות סטטיסטיות, בהם ישנה אוכלוסייה מעטה עם הסתברות גבוהה ואוכלוסייה רבה עם הסתברות נמוכה, ש- "מזדנבת". במקרים רבים, המשקל של ה"זנב" גדול מהמשקל של החלק הראשון. תופעה זו מכונה גם "זנבות כבדים" או "זנב פרטו". לפי הזנב הארוך אפשר להרוויח יותר כסף מ-3 מיליון תפרנים מאשר מ-3 מיליארדרים. זה מסביר את המעבר מבריטניקה לויקיפדיה, מעיתון לבלוג, ומפרסום בטלוויזיה לפרסום בגוגל. נראה אם כך, כי הזנב הארוך הוא רק ההתחלה של העומד להתרחש בכלכלה, בחינוך, ובניהול במאה ה-21.

כריס אנדרסון חקר לראשונה את תיאוריית הזנב הארוך במאמר שהפך לאחד המשפיעים ביותר בעולם העסקים של ימינו, וטבע את המושג "הזנב הארוך" בתחום השיווק, הרוֹוח היום בחדרי הישיבות ובכלי התקשורת בעולם כולו. הרעיון שלו כל כך מבריק, שהוא נבחר לאחד ממאה האנשים המשפיעים ביותר בשנת 2007 על פי המגזין טיים.

כריס אנדרסון הוא העורך הראשי של כתב העת Wired, ובעבר שימש כעורך העסקי של כתב העת The Economist, החל את דרכו בכתבי העת המדעיים Science ו- Nature . הוא בעל תואר ראשון בפיזיקה מאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון ולמד מכניקת קוונטים ועיתונאות מדעית באוניברסיטת קליפורניה בברקלי.

בספר, שהפך לרב-מכר מיד עם צאתו, מראה אנדרסון איך הגענו למצב הזה, ואילו הזדמנויות בלתי מוגבלות ניצבות כיום בפני יצרנים חדשים, צוברים חדשים וקובעי טעם חדשים. הוא דן בסוף עידן המלאי, באפקט וול-מארט, בכוחו של "ייצור על ידי חברים" ובעלייתה של תרבות מקבילה עצומה. הוא מראה איך כלכלת הזנב הארוך מיושמת בתעשיות השונות, החל מעסקי הצעצועים דרך עולם הפרסום וכלה במכשירי חשמל ביתיים, ונותן את תשעת הכללים להתנהלות עסקית בעידן כלכלת "הזנב הארוך".

הבטן השמנה מול הזנב הארוך: עקומת פרטו היא ההיפך מעקומת גאוס. לפי עקומת פרטו, רוב התופעות בעולם ניתנות לתיאור דווקא באמצעות החריגים והפריפריה. לנורמליים ולממוצעים - יש חשיבות שולית. פרטו המציא את המושג "פיזור חזקתי", שהזנב הארוך של אנדרסון הוא דוגמה חשובה שלו. פיזור חזקתי או עקומת זנב, מבטאים מצבים שבאים החריגים קובעים יותר מהנורמליים. למה מייסדי אפל, מיקרוסופט ואורקל - נשרו מהאוניברסיטה? כך למשל, לפי עקומת פרטו, שהזנב הארוך הוא מקרה פרטי שלה, דווקא אלה שנכשלים בפסיכומטרי ובמבחנים סטנדרטיים, מביאים את פריצות הדרך הגדולות: ביל גייטס, לארי אליסון וסטיב ג'ובס נשרו מהאוניברסיטאות שלהם. אלברט איינשטיין, לא היה ראוי כמרצה באוניברסיטה, אלא כפקיד זנוח במשרד פטנטים קפקאי. פריצות הדרך של Web 2.0 כמו גוגל, ויקיפדיה ו-YouTube, לא יצאו מכתבי העת האקדמיים שבלב הבטן השמנה של האקדמיה המיושנת, אלא מהזנב הארוך והמתחזק של סוג חדש לחלוטין של פרסום מאמרים. אם הזנב הארוך החל במעבר של חברות ענק כדוגמת Amazon לעבודה מקוונת ישירות מול לקוחות, אזי השלב הבא הוא מעבר של עסקים קטנים לעבודה ללא מתווכים. העסקים הקטנים קרובים יותר לקהל היעד שלהם ולכן יכולים לתת מענה לצרכים שה"שחקנים" הגדולים לא יכולים לספק.

השפע הגדל שלנו אִפשר לנו לעבור ממחפשי מציאות שקונים מצרכים ממותגים (ואפילו לא ממותגים) למומחים בזעיר אנפין, המגמישים את טעמנו בעזרת אלפי התמכרויות קטנות שמבדילות כל אחד מאיתנו מהאחרים. אנחנו עסוקים היום בשלל התנהגויות צרכניות חדשות המתוארות במתכוון במונחים של פרדוקס: "בלעדיות המונית", "התאמה אישית להמונים". וכל אלה מצביעים באותו כיוון: עוד זנבות ארוכים.  במבט קדימה, הזנב הארוך עומד להמשיך ולהתארך, האינטרנט יפרוץ לנישות נוספות ויספק לקהל הצרכנים פתרון לצרכים רבים יותר (קרן טרוסטלר, ROM Knowledgeware, ירחון 2Knpw, שנת 2007).

הזנב הארוך והשפה העברית: כדי לקיים את אפקט הזנב הארוך יש צורך במסה של יצרנים וצרכנים, ולכן נשאלת השאלה האם קיום כזה אפשרי רק בשוק גלובלי של דוברי אנגלית, או גם בשוק מקומי וקטן, כמו זה של ישראל ודוברי העברית. במסגרת כנס שנערך ביוני 2007 בנושא הקהילה כמודל עסקי לתוכן ברשת עלתה לדיון גם שאלה זו. מהנתונים שהוצגו בדיון עולה כי כ-0.35 אחוז מהתכנים ברשת הם בעברית, לעומת כ-30% באנגלית וכ-15% בסינית. לעומת זאת, אחוז חדירת האינטרנט בקרב דוברי העברית הוא גבוה ועומד על כ-60%, ועל כן הוא לא צפוי לגדול בהיקף ניכר. אך מצד שני, האתרים הישראלים בעברית ברשת אינם כוללים חיקויים מקומיים לאתרי זנב ארוך כמו eBay, תחום מודעות המילים עדיין לא מצליח בישראל וגם הבלוגים לא מצליחים כפי שהם עושים זאת בארצות הברית. ומכאן שהשוליים של הרשת הישראלי עדיין לא פועלים, כפי שמתרחש על עקרון הזנב הארוך. לאחר שאספקטים רבים נבחנו, נראה כי המרחק הקצר בין המרכז לשוליים של התרבות הישראלית לא יאפשרו לאפקט הזנב הארוך להתקיים, ללא שינוי תרבותי. אבל ייתכן והתפתחות טכנולוגיות עתידיות של תרגום סימולטני ואוטומטי של תכני האינטרנט (כמו Google Translate)יבטלו את מחסום השפה, לא בכך שהמיעוטים ילמדו שפה נוספת וייקחו חלק פעיל בקהילה הגלובלית, אלא בכך שהם יאפשרו ליצרני תוכן ומוצרים בשפה המקומית לקבל גישה גם לקהל הגלובלי, ולהפך. כך אפקט הזנב הארוך יוכל להתקיים גם במסגרת קהילות קטנות יותר (מור,ג. 2007; ידיעות אחרונות, 2008).

הזנב הארוך שלי: בחצי השנה האחרונה הנני עובד בתחום הבקרה וניהול פרויקטים בחברת HP. כחלק מעבודתי, עלי לנתח ולחקור לעומק עלויות, ביצועים, עמידה ביעדים, כדאיות מהלכים שונים. מכיוון שבתחום בו אני עוסק היקף המידע הוא עצום והזמן מוגבל מאוד, הכרחי מאוד לדעת להתמקד ולשים את הדגש במקום הנכון. לכן, פרטו בכלל והזנב הארוך בפרט הינם עקרונות שמלווים אותי בכל עת במהלך עבודתי. נוכחתי לדעת, כי "חריגים" (אשר שונים מפעם לפעם) הינם האחראים לרוב עבודתי, כי ה- "ממוצע" נשאר קבוע לרוב. ההשפעה העיקרית נובעת, ברוב המקרים, מאלמנטים רבים ומגוונים אשר פחות נפוצים.  

הזנב הארוך שלהם:

אריק שמידט, מנכ"ל "גוגל": "התובנות של אנדרסון [...] ממשיכות להשפיע באופן עמוק על החשיבה האסטרטגית של גוגל."

בכיר באמזון: "מכרנו יותר ספרים אתמול שלא מכרנו היום מספרים שמכרנו אתמול וכן מכרנו היום" ובמילים אחרות – אנחנו עושים את הכסף לא מרבי המכר אלא מהזנב הארוך של צריכת הספרים".

לורנס לסיג, פרופסור למשפטים, בית הספר למשפטים בסטנפורד: "אנדרסון משרטט בצורה מרתקת ביותר מהם הדברים השונים והחשובים במיוחד בעולם שיצרו הטכנולוגיות הדיגיטליות. אין כאן כלכלה, אלא כלכלות. להבין אותן ואת הדרך שבה הן משגשגות זהו המפתח למדיניות נבונה ולעסקים מצליחים. סלקו מהמדף את ספרי הכלכלה החדשים. הספר הזה הוא הדבר היחיד שתזדקקו לו."

הסופר ג'יימס סורוביצקי: "הזנב הארוך הוא הישג נדיר: הוא לוקח משהו שנראה לכאורה מוכר - ממלכת הקניות והמכירות - וגורם לנו לחשוב עליו בדרך חדשה לגמרי. זהו ספר חכם להפליא המספק זווית מרעננת ואופטימית על הכללים החדשים של עולם שבו כל אחד יכול למצוא משהו שיגרום לו הנאה."

ונסיים באירוניה קטנה: הספר "הזנב הארוך" נכנס לרשימת רבי המכר של הניו-יורק טיימס, שם שהה במשך חמישה שבועות. כמו-כן, הספר שהה ברשימת רבי המכר של הספרים העסקיים של הוול סטריט ג'ורנל במשך חודשיים וחצי – ספר שעוסק בנישות התמקם היטב ברשימת רבי המכר.

 

חג הסוכות

סוכות הינו החג הגדול השלישי מתוך שלושת החגים הגדולים. ראשית, הוא נמשך הרבה ימים. כמו-כן, סוגות הוא חג של עליה לרגל. בנוסף, חג זה מאגד בתוכו הרבה משמעויות שונות: חקלאית, היסטורית (הקשר ליציאת מצרים). סוכות נקרא "חג", זהו ה-חג.

שמות החג:

חג האסיף -  השנה החקלאית נגמרת ולכן זהו זמן מאוד מתאים לחג. החג מציין את המאורע החקלאי.

חג הסוכות - מדובר על השמחה במאורע החקלאי ולא ברור כל כך מה הקשר לסוכות. ישנו דגש על השמחה. עניין הסוכות מתבהר קצת יותר בספר ויקרא, בו ניתן טעם היסטורי לחג. פה יש מאורע הסטורי, אך הוא אמורפי. לא קשור ללוח השנה, אך יש מאורע שהחג הזה קשור אליו, שקשור ליציאת מצריים. פחות ברור עוד יותר מכיוון שלא כתוב בתורה שאלהים הושיב את בני ישראל בסוכות.

החג -  החג נעשה ביום בו נבנה בית המקדש. רבי יהושע מדבר על גשמים בחג. מכאן השם חג.

זמן שמחתנו - מדגיש את השמחה בסוכות. השאלה היא למה כל כך שמחים בסוכות? השמחה בחג הסוכות היא בראש ובראשונה מהסיבה החקלאית. השנה הסתיימה, העבודה הסתיימה. סיבה נוספת קשורה ליום הכיפורים- זהו היום שבו נמחלים העוונות של עם ישראל והאדם מתחיל מחדש את השנה שלו. המועקה מתפוגגת ואפשר לשמוח.

• בפסח לא כתוב שצריך להיות שמח (זאת בגלל שבפסח נידונים על התבואה). יש מתח בפסח. בנוסף, בגלל שיש בפסח מימד של מלחמה.
• בחג השבועות יש שמחה אחת. השמחה היא בגלל שהתבואה כבר נקצרה. למה אין שתי שמחות? בגלל שפירות האילן עוד לא נאספו.
• בראש השנה לא כתוב אפילו שמחה אחת. זאת בגלל שהנפשות נידונות. אי אפשר לשמוח כאשר יש דאגה לנפש.
• בחג הסוכות הנפשות שילמו את המס לאלהים, אז אפשר לשמוח. בנוסף התבואות והאילן כבר נקצרו ונקטפו.

הטעם למצוות סוכה:

קיימים שני פרשנויות עיקריות למצוות הסוכה:

• "ענני כבוד" שהיו בסוכות. ענני הכבוד - סוכה, משהו שמגן מכל ההפרעות החיצוניות. כלומר, הסוכה שאנחנו עושים היא סוג של מטאפורה לסוכה של שם, אנחנו מתכוונים בעצם לענני הכבוד. השאלה היא למה מציינים בסוכות את תחילת ימות הגשמים? הסיבה היא שבתחילת ימות הגשמים קשה לצאת לסוכה, זה לא הזמן הטוב לעשות סוכה. ישנה תלות באלהים, כמו שהיה במדבר, כאשר אלהים היה עם עם ישראל ולא היה חסר דבר, כך גם בבניית הסוכה בתחילת ימות הגשמים. מזכירים את ענני הכבוד - אדם יוצא מהבית שלו ושם מבטחו באלהים. סוכות עוסק בכל תקופת הנדודים במדבר, בשונה מפסח - שהוא זכר יציאת מצריים - האירוע של היציאה עצמה.

• חשוב לזכור את בניית הסוכות ממש - אדם שלאחר שאסף את התבואה יכול לחשוב כי הוא זה שעשה את הכל, ידע מה לגדל, היה חכם וכו'. אומרים כי אדם פונה לאלהים בזמנים קשים אך כאשר טוב לו הוא שוכח את אלהים. החג בכלל ובניית הסוכה בפרט מזכיר לנו כי דווקא בזמן של השפע צריך לזכור את אלהים. היציאה לסוכות היא ביטוי של הצטמצמות, של חזרה לתקופת הצנע. דווקא כאשר טוב והבתים מלאים צריך לצאת לשבעה ימים בסוכה, לזכור מאיפה באנו. יש פה גם עניין חברתי שכולם יוצאים אל הסוכות ביחד.

מצוות הישיבה בסוכה:

• בסוכות יושבים 7 ימים. הסוכה הופכת לקבע והבית לארעי. אדם מגיע לסוכה ועליו להרגיש שהוא נמצא בבית. עיקר העניין בחג יהיה בסוכה ועל כן לא צריך לצאת ממנה יותר מדי.
• מותר לאכול דברים קטנים מחוץ לסוכה, אך את הסעודה בסוכה. קיימת מחלוקת האם באמת מותר לאכול מחוץ לסוכה דברים קטנים, או שלא והאם חובה לאכול בסוכה כל יום או רק ביום הראשון.
• שינה בסוכה - ישנה חשיבות גדולה לשינה בסוכה. האידיאל היה שכולם היו ישנים בסוכה. המנהג הרווח הוא שישנים בסוכה מי שחייבים במצווה - גברים ובנים. מותר לאכול אכילת ארעי, אבל אסור לישון שנת ארעי. זאת מכיוון שאדם אינו יכול להחליט מתי להפסיק לישון.
• אדם אשר לא טוב לו בסוכה הוא פטור מהסוכה.
• מותר לפנות את הסוכה כאשר מתקלקל האוכל. בעצם אלהים אומר שהוא אינו רוצה את המצוות של העם.
• מותר בגשם לפנות את הסוכה.

ארבעת המינים:

חז"ל מפרידים בין בניית הסוכה לנטילת 4 המינים, כשתי מצוות שונות. המצווה היא להחזיק את 4 המינים כל היום, כל זמן שאפשר להחזיק צריך להחזיק. מי שחלק על חז"ל עושה את הסוכות מארבעת המינים, כמצווה אחת.

4 המינים: לולב, אתרוג, הדס וערבה

ראש השנה

מעבר להיותו חג, ראש השנה מסמל התחדשות, יום של דין, של משפט, יום לא פשוט.

שמות החג:

1. יום תרועה – לא לגמרי ברור מהי התרועה. קיים יום, ראש חודש, שהירח מתכסה בו ותוקעים בו בשופר. ראש השנה הינו החג היחיד במקרא אשר יוצא בראש חודש.

2. ראש השנה - ישנם כמה ראשי שנים, אז הכינוי לחג הוא לא משהו בלעדי, הוא חשוב אבל הוא לא בלעדי. הכינוי מרמז כי אין דבר מוחלט. יש מובן מסויים שהאחד בתשרי הוא ראש השנה. ראש השנה הוא ראש השנה בהרבה מובנים והשנים הוא רק אחד מהם.

3. יום הדין – לראש השנה יש במפורש הקשר של דין. זהו יום אוניברסאלי, לא רק לעם ישראל, הוא חל על כל באי עולם. זהו חג אשר דנים בו את כל בני האדם.

4. יום הזכרון – בראש השנה קיים סוג של זיכרון, אבל לא כל כך ברור למה מתכוונים. חז"ל אומרים כי זה יום בו זוכרים את הכל, יום שבו נזכרים כל המעשים ובאים בחשבון.

יש לציין כי השם הראשון הוא מקראי והשאר הם של ספרות חז"ל.

אופיו הייחודי של משפט בראש השנה:

ראש השנה הוא יום חגיגי מאוד, שמח. הוא לא נראה כיום של דין. ישנו פער בין האופי של יום הדין לבין האופי של החג לובש בפועל וגם איך שהמקורות מתארים אותו.

· חגיגיות – לא קיימת הרגשה כי זהו יום של דין, יש מעין סיבה להניח שיהיה טוב (אלהים יעשה ניסים ויהיה טוב).

· שילוב רחמים - קשור לשמות  של אלהים. השם אלוקים הינו שם של דין. יש יום דין בראש השנה. בדין רגיל לא מרחמים, לפחות לא במשפט היהודי. על השופט לשפוט באופן אובייקטיבי. בראש השנה קיים משהו יחודי, אשר שובר את התדמית המשפטית, המשפט הופך להיות משהו סובייקטיבי (רואים את האדם, את המצב, שופטים ברחמים). כאמור, זהו יום של רחמים ולא יום של דין קשה.

· מקומה של התפילה בדין – בניגוד למה שמקובל לפני כל דין, בראש השנה לא מביאים קורבנות, אלא צריך להביא את עצמנו, דבר המתבטא בתפילה. התפילות הינן הערובה לזכות בדין. הדין של ראש השנה מושפע מאוד מהתפילות. לתפילה יש כוח בראש השנה. זה שונה ממשפט רגיל.

· מלכויות זכרונות ושופרות – ישנן תפילות מיוחדות לראש השנה, תפילות ארוכות יותר.

o מלכויות – תפילה שעיקרה מלכות אלהים בעולם.

o זכרונות - קשור לאלהים, אשר זוכר את הכל ומשגיח על הכל ולכן שופט ברחמים.

o שופרות - מייצגת את מרכזיות התקיעה בשופר.

· תקיעת השופר - ניתן לתפוס את השופר כמשהו נפרד מיום הדין. עניין השופר הוא להזכיר את העקדה. הזכות של אברהם עומדת לעם ישראל ועל כן תוקעים באייל. זהו סימן לזכרונות, שאלהים זוכר את הכל.

כאמור, מצד אחד מזכירים את ראש השנה כאילו נכנסים למשפט, אך מאידך שוברים את כל הדפוסים של משפט רגיל- רחמים, תפילות, שופר.

ומדוע תוקעים בשופר פעמיים? כדי לערבב השטן. שטן במקרא הינו מונח משפטי – מישהו שמלמד קטגורים. משטין – מלמד שיטנה. המושג שטן הינו מושג של מלאך במשפט. כאשר ישראל מוסיפים מעצמם עוד תקיעה לפני, אז השטן מבין שהם הפתיעו אותו, הם עושים יותר ממה שמתבקשים ועל כן לא יוכל להגיד משהו רע, אין לשטן מה להגיד והוא משתתק. בעזרת השופר עם ישראל יודע לזכות בדין. יום הדין הוא יום של כל העמים, אבל רק עם ישראל מכל העמים תוקע בשופר. בעזרת זה הוא זוכה בדין. יש איזו שבירה של התדמית המשפטית הרגילה ודרכים שונות להמתיק את המשפט הזה וזה מה שהופך את ראש השנה ליום שמח.

חג החנוכה

חנוכה מציין את הנצחון במרד החשמונאים. החג מציין את הנצחון הראשון של החשמונאים וכמו-כן הוא החג המשמעותי והארוך ביותר במגילת תענית. בנוסף, קיים בו מימד דתי: טיהור בית המקדש, חנוכת בית המקדש, חנוכת המזבח.

הסברים לחג החנוכה:

1. מרד החשמונאים: פרץ עקב גזירות קשות שגזר אנטיוכוס הרביעי על היהודים שישבו בארץ ישראל. אנטיוכוס גזר מספר גזירות, רובן נוגעות לעניינים שקשורים לקיום מצוות מעשי (איסור מלה, איסור קיום שבת), וגם דברים אשר קשורים לפולחן של בית המקדש. בנוסף, הוא הביא לבזיזת בית המקדש: דרש הקרבת קורבנות טמאים (חזיר למשל) על המזבח. המרד פרץ במודיעין, משפחת החשמונאים (מתתיהו). היוונים באו אליו וביקשו ממנו להקריב חזיר, ומתתיהו סירב. עקב כך פנו ליהודי אחר, אשר הקריב את הקורבן. מתתיהו הרג את היווני שדרש לבצע את הקורבן וכן את היהודי אשר ביצע אותו. הדבר גרם לפרוץ המרד. לאחר שורה של התנגשויות צבאיות, הגיע מרד גדול אשר הביא לגירוש היוונים מאזור ירושלים. עד אותו זמן היהודים נהנו מכך שהיוונים היו עסוקים בדיכוי מרידות אחרות ברחבי האימפריה, ולכן לא היו להם מספיק כוחות בשביל לדכא את המרד הנוכחי. לאט לאט היהודים הצליחו לכבוש כמעט את כל הארץ ולאחר זמן מה אף הפכו לעצמיים כאשר נוצר שלטון אוטונומי יהודי.

2. חנוכת המזבח: כניסה לירושלים וחניכה מחדש של בית המקדש. החזירו את בית המקדש למה שהיה, הייתה שמחה וחגיגה.

מדוע חוגגים את חנוכה 8 ימים?

1. תשלום לחג הסוכות – באותה השנה בית המקדש היה מחולל ולכן לא הצליחו לחגוג את חג הסוכות בצורה טובה. לכן, בעת חניכת בית המקדש מחדש, למעשה חגגו את חג הסוכות מחדש, בוצע מעין תשלום על חג הסוכות שלא נחגג כראוי. כאן ברור למה החג נחגג שמונה ימים: מדובר על השלמה של סוכות, אשר כאמור נחגג שמונה ימים.

2. נס פח השמן: ההסבר המקובל ביותר לשמונת ימי החנוכה. מסופר על כך שהיוונים נכנסו לבית המקדש וטימאו את כל השמנים, פרט לפך קטן אשר היה בידי כהן גדול ושבקושי היה אמור להספיק ליום אחד. השמן הספיק להדליק שמונה ימים. נס פח השמן מכניס את חנוכה למימד מקראי, קיים בו נס. להסבר זה יש יותר סיכוי לתפוס (להחזיק לדורות), להפוך את חג החנוכה לחג שבו קיים נס, סיוע של אלהים לבית המקדש.

הדלקת הנר – במטרה להזכיר את נס פח השמן

המצווה העיקרית של חג החנוכה.

·         בית שמאי: אמרו כי הולכים לפי כמה ימים יש לחג. במידה וישנם שמונה ימים, אז מדליקים שמונה נרות, נשארו שבעה ימים, נדליק שבע. כלומר, בכל יום מדליקים נרות לפי כמות הימים שנשארו.
בית הלל: מדליקים לפי מה שבפועל, כמה ימים חגגנו בפועל. במידה ואנחנו ביום הראשון של החג, נדליק נר אחד, ביום השני של החג, נדליק 2 נרות.

·         נהוג להדליק לפי מספר הימים וזהו. כמו-כן, נהוג להדליק נר לבית ולא כל אדם בבית מדליק נר.

·         יש להניח את הנרות מחוץ לבית. במידה וגרים בקומה עליונה, מניחים את הנרות בחלון. בעת סכנה (רדיפות בזמנו) – מניחים את הנרות על השולחן בתוך הבית.

 

 

חג הפסח

עיקר משמעותו של החג הוא בזיכרון ההיסטורי שלו: יציאת מצרים.

פסח, בניגוד לחגים האחרים שיש להם אופי חקלאי, איננו חג חקלאי כל-כך. כאמור, עיקרו של פסח הינו הזיכרון ההיסטורי של יציאת מצריים.

שמות החג:

1. פסח - על שם כך שאלהים פסח (על בתי בני ישראל במכת הבכורות) ועל שם הקרבן.

2. חג המצות.

3. חג האביב - שם זה איננו מופיע במקרא והינו שם מודרני הנובע מכך שפסח מסמל את בואו של האביב.

מצוות החג:

1. אכילת הפסח - מדובר פה על ציווי לדורות, עד עולם. צריך לשמור את הקרבת הקורבן. אחת המצוות החשובות הינה אכילת הפסח. מתואר שהיו מגיעים לירושלים, שוחטים את הקורבן בבית המקדש ואת הפסח עצמו היו אופים בתנורים מיוחדים בבתים. היו חוגגים את הסדר כל אחד בביתו. זו היתה המצווה הראשית של פסח. לאחר חורבן בית המקדש המצווה הזו לא הייתה ישימה ולאחר כמה דורות נאסר לאכול בשר צלוי, כדי שלא תהיה התחושה שאוכלים צלי מחוץ לבית המקדש. זהו שריד לפסח שכיום אנו כבר לא מכירים.

2. אכילת מצה -  על-פי חז"ל, בערב הראשון של פסח חובה לאכול מצה, בימים האחרים זה לא חובה, אלא מצווה.

3. אכילת מרור - על כך שהמצרים מררו את חיי בני ישראל.

4. איסור אכילת חמץ - הנגטיב של המצה. מצווה חמורה. אסור בכלל שיהיה חמץ בבית.

ברוב החגים היהודיים ישנה חשיבות גדולה לילדים והעברת המצוות מדור לדור. פסח הינו החג בעל הדגש הגדול ביותר למעורבות הילדים. הילדים מהווים את מרכז הסדר של פסח ולכן יש ליצור אווירה בה הילדים יסתקרנו וישאלו כדי שיוכלו לקיים את מצוות סיפור יציאת מצריים. בסדר פסח, כאשר יושבים בסדר, כדי לספר להם את יציאת מצריים ושלא ירדמו צריך "לחטוף מצות". לחטיפה זו שני פירושים: לחטוף מהילד את המצות כדי שלא יהיה כבד ויהיה עייף ולחטוף אחד לשני את המצות וכך הילדים יסתקרנו ולא ילכו לישון. גם אם ילד לא אכל מנה ראשונה אחת והתחיל רק לאכול את המצה, עדיין צריך לחטוף את המצות - העיקר הוא שהילדים יהיו ערים. כל הדפוס של סדר פסח הוא דפוס מיוחד. רואים את זה בעניין של שני התיבולים- היו נוהגים לפתוח את הארוחה בירקות והיו מטבלים את הלחם בירקות. בסדר פסח פותחים את הארוחה בירק, אך מיד אחרי זה מפסיקים.  הדבר הזה בא להתמיהה את התינוקות, כדי שישאלו. הם לא מבינים מדוע הסדר לא נמשך כרגיל. מסופר שהיו גם מביאים את השולחן עם האוכל וכאשר לא היה אוכל היו עוקרים את השולחן, לוקחים את השולחן. אז התינוקות בוכים ולא מבינים מה קרה, חושבים שכבר מתחילים לאכול. המטרה היא לגרום לילדים לשאול. המטרה היא שתהיה אווירה שונה כדי שהילדים יסתקרנו.

כיצד מספרים ביציאת מצריים:

כל פרטי הסיפור מתאימים לילדים לקשורים אליהם.

1. מתחיל בגנות ומסיים בשבח: מתחיל במצב קשה (עבודה זרה/עבדות על-פי שתי פרשנויות שונות) ומתקדם לסוף הטוב (מעמד הר סיני/יציאת מצרים על-פי שתי הפרשנויות השונות).

2. כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח - יש להצמיד את הסיפור למאכלים:

פסח - על שום שפסח.

מצה - על שום שנגאלו אבותינו ממצריים.

מרור - על שום שמררו המצרים את חיי אבותינו ממצרים.

צריך לעשות הכל דרך האוכל. אם נזכור את מרכזיות הילדים נבין שצריך להראות לילדים, הם חווים דרך מה שהם רואים. כך זה יעניין את הילדים והם ישאלו שאלות.

3. דרך שאלה ותשובה - חלק גדול מהסיפור של יציאת מצריים נובע מהשאלות של הילדים. על-פי חז"ל, יש להתייחס ל- 4 סוגים של בנים או בנות:

חכם- מתייחס לספר דברים - הוא בא בסתר ורואה את כל המצוות ושואל את האבא שלו מה הן כל המצוות. הוא רוצה לדעת הלכה, באמת את הדברים. צריך לספר לו את ההלכות הדינים של הפסח. אפיקומן- קינוח. הכוונה היא שלא היו אוכלים אחרי פסח כלום מכיוון שהיה צריך להישאר עם הטעם של הקורבן בפה. למה אומרים את ההלכה הזו? מכיוון שזו ההלכה האחרונה- אז צריך לספר לו עד ההלכה הזו.

הטיפש- התם- הוא לא יודע הרבה אז הוא שואל על מה כל זה וצריך לספר לו את סיפור יציאת מצריים עד יציאה מבית עבדים.

רשע- הרשע אומר מה העבודה הזאת לכם?הוא לא אומר שהוא לא מאמין בסיפור, אלא מתקומם נגד העיסוק בזה. החומרה של דברי הרשע זה לא זה שהוא ביקורתי, אלא העניין הוא "לכם"! לשאול ולהקשות מותר, אך ברגע שהרשע אומר שזה לא שלו, הוא מנכר עצמו מזה.

שאינו יודע לשאול- ילד שאינו סקרן. לא מצליחים לגרום לו לשאול שאלות. הדרך היחידה היא להגיד לו. לא אומרים שהוא שואל. ועל כן אומרים - והגדת לבנך ביום ההוא.

העניין של שאלה ותשובה קשור גם הוא לילדים. הם לא נמצאים במקום שלנו, אז צריך לעורר אצלם את המקום שיתעניין בדבר הסיפור של יציאת מצריים.

מה נשתנה?

אמירה זו (והשיר המוכר כמובן) מתייחסת לדברים הכי ראשוניים שיש. כל שנה זה אותו הדבר אבל קצת אחרת. זה התחברות של משהו ראשוני, במקום שלי, אני מעורר מתוך המקום הזה את השאילה והתמיהה של פסח. דווקא המקום המרוחק והילדותי הוא המקום ממנו אפשר להתחיל לעבוד. שואלים את השאלות הראשוניות ומשם זה מתקדם.

חג השבועות

חג השבועות הינו הרגל השני מבין 3 הרגלים. בחג זה קוראים בתורה את מתן תורה ועשרת הדברות. עיקרו של חג השבועות הוא התבואה החדשה. לחג זה אין תאריך קבוע, אלא 49 יום (7 שבועות) לאחר חג הפסח. בשבועות יש ציווי לשבות ממלאכה - יום טוב.

שמות החג:
חג הקציר - המאפיין החלקאי של החג, חג משמח בו קוצרים את השדות.
חג השבועות - בפסח קוצרים את התבואה החדשה ובחג זה מביאים קרבן מהתבואה החדשה לבית המקדש. חג השבועות נקרא על שם השבועות הקודמים: ספרנו את השבועות הקודמים, הגיע סוף השבועות, הובא קרבן לבית המקדש וחג זה נקרא חג השבועות.
עצרת - פירוש זה ניתן לחג על-ידי חז"ל. הפירוש לעצרת הינו עצירת הספירה, כלומר הספירה נעצרת באותו היום. עד כה סופרים, מכאן ואילך כבר לא. עצרת מלשון כינוס הוא פירוש נוסף אשר קיים. לספירה שלושה מימדים: המימד החלקאי (מקצירת העומר ועד הבאת ביכורי התבואה), מהודאה על יציאת מצרים להודאה על הארץ, מיציאת מצרים למתן תורה.
זמן מתן תורה - לשם זה אין אזכור במקורות. ישנן שתי גרסאות למתן התורה. הגירסא הראשונה מתארת קבלת התורה על-ידי עם ישראל מרצון והגירסא השנייה מתארת כפייה לקבלה. ההסבר לכך שיש לרצות לשמור את התורה גם אם היא נכפתה הינו בכך שאלהים כפה את תורתו על עם ישראל כמו שהורה כופה על ילדו מתוך אהבה ואכפתיות. כפיה זו מלמדת על היחס של אלהים לעם ישראל מתוך חיבה ורצון לגרום לישראל להתעלות.

בשבועות נידונים על הפירות. בכל חג מביאים את מה שמתפללים עליו באותו החג בתור ביכורים. בפסח מביאים את העומר (שיעורין), בעצרת מביאים את הלחם הראשון ("חיטים וביכורים") וכן את הביכורים הראשונים של האילן כדי שיתברך. בסוכות יש מנהג לנסך על הקרבן מים כדי שיתברכו מי הגשמים.

השבת

בניגוד לחגים בהם יש מצוות תעשה, השבת נועדה למנוחה ויש להמנע מעשייה ביום זה - מצוות לא תעשה.

ישנם מספר נימוקים לשמירת שבת:
1. כמו שאלהים נח ביום השבת (כאשר יצר את העולם), כך גם עלינו לנוח ביום השביעי. וכאן נשאלת השאלה "היתכן שאלהים צריך לנוח? הרי הוא ברא את העולם בדיבור והוא כל יכול, איך הוא התעייף"? חז"ל מסבירים שמכיוון שאלהים אשר לא עייף לעולם כפה על עצמו מנוחה ביום השביעי, כך על אחת כמה וכמה עלינו לנוח. חלק מהמנוחה היא לא לצאת למסעות, אלא להשאר במקום אחד. אנדקוטה נחמדה לגבי כת מדבר יהודה אשר הזכרתי קודם: הם לא יצאו מהבתים בשבתות, ומכיוון שהנוחיות היו בכתלי העיר, הם פשוט לא התפנו...
2. "למען ינוח שורך וחמורך וינפש בן אמתך והגר" - בכדי שהחיות והגר (אדם שגר בעיר שלך, שבא לעבוד קשה) ינוחו ביום זה. שימו לב שהחיות מוזכרות ראשונות... ;)
3. זכרון העבדות של עם ישראל במצרים צריך לגרום לנו לחמול על העובדים ולאפשר לכולם לנוח ביום זה, גם אנחנו עצמנו כמובן.
4. עונג שבת - יש לפרוש מהעיסוקים הרגילים של השבוע. כמו-כן, יש לפנות את כל המחשבות אודות דברים שלא הספקנו ודברים שעלינו לעשות. חל איסור לדבר על ענייני החול בשבת, מומלץ גם להשתדל לא לחשוב עליהם. וכיצד מענגים את השבת? אוכל ותורה: תלמידי חכמים שכל השבוע לומדים תורה יתענגו בשבת על האכילה, אנשים שעובדים לפרנסתם כל השבוע יתענגו בשבת על התורה והמקרא.

במקרא מוזכר עונש חמור מאוד לאי שמירת השבת: עונש פרטי של מוות ועונש קולקטיבי של גלות וחורבן. וכאן נשאלת השאלה, האם שמירת השבת מתוך פחד היא אפקטיבית? האם לזה התכוון המשורר...? התשובה על-פי המקרא היא ששמירת השבת כה חשובה שלא חשוב מדוע עושים זאת, העיקר שתשמור את השבת. אם מתוך הבנת חשיבותה או אם מתוך פחד.

שבת שלום!

לוח השנה העברי

רובנו חיים כיום בעולם על-פי לוח שנה של 365.25 יום (לוח השנה הלועזי), בו יש 12 חודשים (ינואר-דצמבר) ובכל שבוע 7 ימים. כאמור, רוב העולם נוהג על-פי לוח זה, אשר מחושב בצורה מדוייקת לפי הזמן האסטרונומי, כלומר על-פי השמש. היתרון הגדול של לוח השנה הלועזי הוא ההתאמה למושג האסטרונומי של השנה.
הלוח העברי משמר את השנה, אך הוא גם נותן לנו את החודש. לוח זה מותאם לירח ולא לשמש.

הלוח המקראי - לוח השנה המקראי בנוי משלושה יסודות:
1. השבת - לשבת אין בסיס בעולם הטבעי. אנו חיים בעולם של שבעה ימים בשבוע, הדבר נראה כמו אבן יסוד חשוב של החיים. את השבת הביא התנ"ך אל העולם והוא מבסס את העקרון שקיימת מערכת של שבוע. כאמור, לא קיים בטבע שום מחזור של שבע, שבת הינו משהו שאין לו גיבוי בעולם הטבעי.
2. החודש - מהמילה חדש. מה שמתחדש הינה הלבנה (הירח). עצם הזמן נקרא על שם האירוע האסטרונומי.
3. השנה - המחזוריות קשורה למרחק כדור הארץ מהשמש. במהלך השנה אנו חווים את שינוי העונות, שינוי אורך הימים וכו'.
הלוח החז"לי - לוח זה שם דגש מיוחד לקידוש החודש ומתבסס גם-כן על שלושה אלמנטים עיקריים:
1. קבלת עדות - ביום ה- 30 או ה- 31. במידה והעד לא מוכר לבית הדין, יש להביא עד נוסף שיעיד על העד הראשון שהוא אדם טוב ואפשר לסמוך עליו.
2. בדיקת העדות - שואלים לגבי פרטי מיקום וצורת הירח. ראשית בודקים את זוג העדים שהגיע ראשון ולאחר מכן את הזוג השני. במידה והעדות תואמת, מתקבל אישור. עם זאת, נותנים לעדים נוספים להגיע ושואלים אותם שאלות על-מנת שימשיכו להגיע בעתיד.
3. קידוש החודש - ביום ה- 30 מקדשים את החודש במידה והתקבלה העדות. במידה ולא, ביום ה- 31 מקדשים את החודש בכל מקרה.
שגיאה בקידוש החודש משמעה שגיאה בקביעת החגים. במידה והחודש נקבע ביום לא נכון, קביעת החגים הופכת להיות לא מהימנה ומכאן החשיבות של קידוש החודש ושל מתן עיגון משפטי של חז"ל עבור תהליך זה.
לוח שנה של 364 יום - לוח זה מוכר בעיקר מהספרים החיצוניים (כתבי קודש של קבוצות יהודיות מתקופת בית שני אשר לא נכנסו למקרא). כת מדבר יהודה נהגו לפי לוח זה, אשר מורכב מהאלמנטים העיקריים הבאים:
1. שבת - 52 שבתות בשנה. האלמנט העיקרי. בכת מדבר יהודה השבת קשורה לשלמות לוח השנה. בספרות חז"ל מתוארות משמרות כהונה של שבוע וחלוקת השנה לשבועות של 7 ימים מקל על חלוקת המשמרות.
חודש - חודשים קבועים של 30 יום, בתוספת יום אחד נוסף לכל אחת מארבעה התקופות. קל לראות כי מדובר בחודשים מלאכותיים, ללא כל קשר לירח.
2. תקופה - 3 חודשים ויום. כל תקופה מסתיימת ביום בעל משמעות אסטרונומית: יום השויון האביבי, יום מפנה הקיץ, יום השויון הסתווי, יום מפנה החורף.
3. ראש השנה - ראש השנה של הלוח יוצא תמיד ביום רביעי בשבוע (היום בו נבראו המאורות), ניסן הינו החודש הראשון. אם כך, חודשים 1,4,7,10 מתחילים כולם ביום רביעי וכן הלאה.
יתרונו הבולט של לוח זה נובע מכך שהחגים יוצאים תמיד באותו יום בחודש ולעולם לא על שבת.